<h1>ראב"ן שו"ת סימן מ"ד</h1>
<h2>דף יג.</h2>
והא דאמרינן בכתובות [צ"ד:] כתב (לזה) וחתם לזה ומסר לזה, ואמר [ל]רבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי קנה מי שחתמו לו תחילה אע"פ שמסר לזה תחילה, ולר' (אליעזר) [אלעזר] קנה מי שמסר לו השטר תחילה. ושאלתם מקטנכם אי רבי אלעזר אית ליה דאביי דאמר [ב"מ י"ג.] עידיו בחיתומיו זכין לו או לא. לא שאני כדיי שאתם שלחתם לי. כך דעתי נוטה דאית ליה דאביי, דאפילו אביי דאמר זכין לו לא אמר אלא כשמסר לו השטר כדאמר בפרק קמא דבבא מציעא [שם], אבל לא נמסר לו השטר לא קנה, הילכך נמסר לו השטר קנה, וכי נמסר לו השטר מהניא החתימה לר' אלעזר דלא צריך להביא ראיה אימת מטא שטרא לידיה ולחזר אחר עידי מסירה כאשר כתבתם כאשר שנה לו רבי אלעזר שאין העדים חותמין אלא מפני תקון העולם [גיטין פ"ו.]. ואביי נמי אית ליה דר' אלעזר דלא קנה בחתימה אלא במסירה וסתם מסירה בפני עדים, ולהכי תקנו הראשונים לכתוב בשטרא כתבו וחתמו ותנו לו, והן הן שלוחיו לכתוב וליתן והן עדים שעשאן שלוחים ועשו שליחתו, ואין צריך הנותן עצמו למסור עוד אלא עדים ימסרו לו השטר וקנה, אבל לרבי מאיר אפילו לא מסרו לו השטר קנה משעת חתימה, ולית לן בה כוותיה, דהילכתא כר' אלעזר אף בשטרא. וידעתי כי כל רז לא אנס מכם ולא באתם אלא לתהות על קנקני ומצוותכם שמרתי ולא אמיש.
